סיפורי ישועות




 הסיפור המצמרר שהסעיר את אנשי ירושלים

את המעשה דלהלן מספר הרב דוד קולצקין, מחברה קדישא בירושלים (פורסם בעיתון השבועי של "דרשו").  

לפני כשנתיים וחצי, בתאריך ח' אייר תשע"ח אני מקבל טלפון מיהודי מבוגר שהזדהה בשם אהרן, וכך הוא מספר לי:

"לפני כ-50 שנה, הייתי בחור צעיר. נכנסתי לקופת חולים כללית בתל אביב לרכוש משחה מסוימת לעור, בהגיעי הביתה פתחתי את האריזה והתברר לאכזבתי שזו איננה המשחה הנכונה. חזרתי לבית המרקחת בכעס רב ודרשתי שיחליפו את המשחה במשחה המתבקשת. הרוקחת ענתה לי שאין אפשרות להחליף מוצר שכבר פתחתי. כעסי התגבר והאשמתי אותם במחדל. התברר שיחד איתי עמד לקוח נוסף שביקש משחה ובטעות התחלפו היוצרות, אך בעוד הראשון הגיע מיד להחליף בחזרה, אני פתחתי כבר את האריזה ולכן לא הסכימו להחליף לי אותה.

"בזעמי התחלתי לזעוק ולהשתולל, הרוקחת המבוהלת התנצלה: 'לא אני שירתי אותך, הבה נקרא לגברת טובה הרוקחת'. לשמע הצעקות, יצאה הגברת טובה מחדרה, ואכן זיהיתי את הגברת המבוגרת אצלה רכשתי את המשחה. כבודי האבוד לא נתן לי להודות בטעותי, והאשמתי אותה בטעות. המשכתי לצעוק תוך שאני מטיח בה מילים כדרבנות. היא לא ענתה, בתגובה זרקתי את המשחה על השולחן ופלטתי משפט נורא: 'לילדים שלך תשתמשי עם המשחה הזאת!'. שקט הלום השתרר, גברת טובה לא הגיבה אך פניה האדימו. עזבתי את המקום בפחי נפש.

"לאחר כמה שנים, ישבתי בשבת אחה"צ בבית הכנסת השכונתי והאזנתי לשיעור במסכת אבות. הרב קרא בפרק ב' משנה ו' את הסיפור הידוע על הלל הזקן שראה גולגולת שצפה על המים ואמר לה 'על דאטפת אטפוך', והפירוש: נהרגת מפני שהרגת אחרים, ומי שהרגך אף הוא סופו ליהרג. הרב האריך בפירוש הרמב"ם על המשנה, והסביר שענין זה אינו בהריגה בלבד, אלא כל מעשה רע שאדם גורם לחברו הוא בעצמו יינזק ממקרה דומה, ומכל מעשה טוב שאדם גורם לחברו תבוא עליו אותה טובה. 

"הרב הוסיף ואמר שמי שגרם רע לזולתו, ימהר לבקש את סליחתו לפני שיינזק. עמדתי אז לפני נישואיי, וחשבתי לעצמי שזהו הזמן לבקש סליחה מחברים שפגעתי בהם ומבני המשפחה, וכך אכן עשיתי, אך גברת טובה נמחקה מזיכרוני.

"באותו קיץ נישאתי באושר לרעייתי. עברה שנה ועוד שנה והבית ריק. פנינו לרופאים, עשינו כל מיני סגולות, וילדים אין.

"יום אחד הזדמנתי ליד קופת החולים בתל אביב, ולפתע אני נזכר בסיפור המשחה והרוקחת שפרח מזכרוני כליל, והחלטתי לסגור את הסיפור, אולי כך תבוא הישועה. נכנסתי לבית המרקחת וביקשתי לפגוש את גברת טובה. הרוקחים מסתכלים עלי בתימהון, אין כאן טובה. התברר שהיא כבר שנים לא עובדת במקום זה, אלא עברה להתגורר בבית אבות של כללית בגדרה. ביררתי את שם משפחתה ונאמר לי ששמה המלא הוא 'טובה שחור'. מאחר שלא היה לי פנאי לנסוע דחיתי את הענין.

"לאחר תקופה נזדמנתי לאזור ונזכרתי במקרה. פניתי לבית האבות ולאחר בירור ממושך נודע לי לצערי שהיא נפטרה כמה שנים קודם לכן. לשאלתי היכן קבורה לא ידעו לענות, רק את שם אביה ידעו לומר לי: 'טובה בת דוד שחור'. עוד נודע לי שנפטרה בכ"ז ניסן תשל"א ללא ילדים. רציתי לעלות לקברה ולבקש ממנה מחילה, אבל לא הצלחתי לקבל מידע היכן היא קבורה.

"בוקר אחד, לפני כ-15 שנים קמתי משנתי בתחושה מוזרה בפניי. הסתכלתי במראה ועיניי חשכו, פניי התעוותו ע"י עיוות שפתיי, ואף הקול שלי השתנה בצורה מוזרה. קיוויתי שזה ענין ארעי שיחלוף לאחר כמה שעות, אך מהר מאוד התבדיתי. פניתי לטובי הרופאים שלא ידעו לעזור לי. אמנם היתה אפשרות לעשות ניתוח, אך זו ירדה מהפרק בשל הסיכון הרב לעומת הסיכוי הקלוש לתקן משהו. כאבי הנפשי היה קשה מנשוא. עשרות שנים שימשתי כבעל קורא בבית הכנסת, מידי שבת, וכן אמרתי שיעורים מדי יום, הייתי בעל תפילה נעים, וכעת עקב העיוות בקולי לא הייתי מסוגל להמשיך וזאת מלבד הבושה ממראה פני המוזר.


ב' אייר תשע"ח:  

"בעקבות שרשרת סיפורי "השגחה פרטית" שהוא סיפור ארוך לכשעצמו, נודע לי שהנפטרת שאני מחפש קבורה בהר הזיתים, לאחר עשרות שנים שחשבתי שהיא קבורה בגוש דן.

"מיד פניתי לחברה קדישא בירושלים, שאמרו לי היכן היא קבורה (כמה שורות אחרי קברו של האדמו"ר מלעלוב זצ"ל). לקחתי עמי עשרה אנשים, חלצתי נעליי וביקשתי מחילה מהנפטרת, והציבור ענה 3 פעמים 'מחול לך!'. פרצתי בבכי נורא שנמשך דקות ארוכות.


ו' אייר תשע"ח, יום שבת קודש:

אני קם ממיטתי ללכת לתפילה, אני שוטף את פניי ומסתכל במראה והנה שב בשרי כבימי קדם. לא ייאמן!! הפנים התיישרו לחלוטין כפי שהיו לפני 15 שנה!! הרמתי קול שאגה, אשתי חשה לכיווני ולא האמינה למראה עיניה. אני מתחיל לדבר, והנה הקול שלי חזר לקדמותו כבימי עלומיי. צעדתי לבית הכנסת בריקוד, ידעתי היטב מיהו הרופא, רופא כל בשר ומפליא לעשות.

"הגיע זמן קריאת התורה, ומסובב כל הסיבות סיבב שהבעל קורא יהיה צרוד ואין מי שיחליפנו. ניסו לחפש מחליף ואיש לא ניגש, אלו שתי פרשיות ארוכות אחרי וקדושים. עשרות שנים הייתי בעל קורא עד לאותו מקרה שמאז לא ניגשתי. קמתי ממקומי, ניגשתי לבימה ופתחתי בקריאה 'אחרי מות שני בני אהרן'. לפתע חשתי שריגשותי מציפים אותי ופרצתי בבכי נורא מול כל הקהל. שתי דקות של שקט ומבוכה חלפו עד שהצלחתי להמשיך, הציבור שם לב לקולי הנפלא שהשתנה לאחר שנים. לאחר התפילה הודעתי בקול שבמוצ"ש תתקיים סעודת מלוה מלכה לציבור, ושם סיפרתי את הסיפור המלא".